הריאות הן חלק ממערכת הנשימה שלנו, הכוללת גם את הפה, האף, קנה הנשימה, הסימפונות והסרעפת. מערכת הנשימה מאפשרת לגופנו להחליף גזים עם האטמוספירה, ובכך לקלוט חמצן – גז חיוני ליצירת אנרגיה.
בגופנו יש שתי ריאות הממוקמות בבית החזה ומשמשות לנשימה. הריאה הימנית מורכבת מ-3 אונות ואילו השמאלית מ-2 אונות בלבד וזאת משום מיקומה, מאחורי הלב (במרכז הריאה השמאלית קיים שקע, המשאיר ללב מרחב).
עיקר תהליך הפקת החמצן (ומנגד: פליטת הפחמן הדו חמצני) CO2 מתרחש בתוככי הריאות, בסדר הדברים המפורט להלן:
(1) תחילה נכנס אוויר מהפה או מהאף
(2) האוויר מגיע אל קנה הנשימה וממלא אותו
(3) מהקנה הוא מתפצל אל הסימפונות (צינורות האוויר)
(4) מהסימפונות האוויר מתפצל אל צינורות קטנים יותר, הסימפוניות (ברונכיולות)
(5) מסעו מסתיים כשהוא מגיע אל נאדיות הריאה.
הנאדיות הן שקי אוויר זעירים, הנראים כ"אשכולות" של ענבים (נקראות גם בועיות או אלבאולות), שצמודים אליהן כלי דם קטנים (נקראים גם נימיות או קפילרות). יחידת הפעולה הבסיסית של הריאה היא הנאדית, ובתוכה מתרחש התהליך שבו חמצן מהאוויר נקשר ונכנס לדם – ולהיפך (דו תחמוצת הפחמן, ה"פסולת" של תהליך הנשימה – יוצאת מהדם והופכת לאוויר שיינשף החוצה מהריאות).
הנאדיות הן זעירות מאוד (בכל ריאה קיימות מיליוני נאדיות) – אך התפקיד שלהן בנשימה (וכך, בקיום החיים) הוא קריטי. עד היום לא נמצא להן תחליף (טרם פותחו "נאדיות מלאכותיות," לדוגמה). הריאה איננה איבר שרירי, וכדי להכניס אוויר היא עושה שימוש, בין היתר, בשרירי הסרעפת, השרירים הבין צלעיים ושרירי הבטן. מבנים ריאתיים נוספים, כמו קרומי הריאה, מסייעים לנפח את הריאות ולסייע בנשימה ובשאיפה. התנועה הבסיסית של הריאות היא התרחבות (נשימה, שאיפה) והתכווצות (נשיפה, הצטמקות) – והיא מתרחשת באופן מחזורי כל הזמן.
רכיב נשימתי חשוב נוסף הוא הסרעפת, שריר הנשימה הגדול ביותר שלנו, הממוקם מתחת לריאות ולבית החזה ומעל הבטן. כאשר הסרעפת מתכווצת, הריאות יכולות להתרחב ולקלוט אוויר – וכאשר היא גדלה, הריאות מתכווצות ואנחנו נושפים החוצה את האוויר מהריאות שלנו. הסרעפת היא שריר דק, ויש לה תפקיד מפתח בתהליך נשימה תקין. תרגילי נשימה, כמו כאלו שניתנים במסגרת של שיקום נשימתי, יכולים לסייע מאוד בעבודת הסרעפת.