התמודדות תזונתית עם מחלה כרונית

גילוי מחלה כרונית שומט את הקרקע מתחת לרגליים. אדם בריא הופך לאדם חולה. סדר היום מתחיל לנוע יותר ויותר סביב תרופות, טיפולים ומפגשים עם רופאים. מבחינה רגשית האדם עובר רכבת הרים בדיוק כמו שעובר מי שאיבד אדם יקר.

לאבד את הבריאות, שלקחנו אותה כמובן מאליה רוב חיינו, זה בדיוק כמו לאבד חבר קרוב או בן זוג. כל כובד המשקל של ההכרה בכך שהגוף שלנו לא במיטבו ושהוא דורש מאיתנו טיפול הרבה יותר צמוד כדי להמשיך לתפקד, דורש מאיתנו לקום מהר על הרגליים ולהתחיל לעבוד בשירותו.

לעבוד בשירות הגוף על מנת לעזור לו להמשיך לתת לנו שירות. זה לא טריוויאלי אבל, מצד שני, הידיעה שאפשר לעשות פעולות טכניות, פשוטות וברורות זה המקום הראשון עליו אפשר לשים את היד ולהיאחז כדי לעצור את הנפילה לתהומות הפחד.

העיסוק היומיומי בתזונה וספורט יכול להיות אותן נקודות אחיזה יומיומיות שיתנו לאדם חוויה של התמודדות שגם יכולות לתת תוצאות מהירות וגם וישפרו באופן ברור את איכות החיים.

להלן הכללים התזונתיים החשובים ביותר עבור חולי ריאות:
  1. לשמור על משקל תקין
    גוף רזה הוא גוף חלש. מחלות ריאה דורשות מהגוף מאמץ רב כדי לעשות את הפעולה הכי בסיסית בחיים – נשימה. לכן אדם שחולה במחלת ריאה בה תפקודי הריאה מתחילים לרדת, זקוק ליותר קלוריות מאשר אדם אחר. במידה ולא נצליח לאכול מספיק, הגוף יאבד משקל. המחיר של גוף רזה הוא חולשה, והיא מסכן אותנו בשני אופנים –
    קודם כל, מערכת החיסון נחלשת. ופה הסכנה הגדולה. גוף עם מערכת חיסון חלשה לא יצליח להתמודד היטב עם מחלות, גם הקלות ביותר, ולכל נגיף שפעת יכולה להיות השפעה קריטית על הריאה. ולכן – שמרו על BMI שלא ירד מ-23. חישוב הBMI מתבצע כך – משקל חלקי הגובה בריבוע. לאדם בריא טווח ה-BMI התקין הוא בין 20 ל- 25, וכאן, נרצה אותו גבוה קצת יותר.
    הסיכון השני של BMI נמוך מדי הוא רזרבות נמוכות של שומן. במצב שכזה, כל מחלה קטנה תגרור אובדן משקל שיגרור את האדם הרזה מדי למצב בו הוא ייחלש ויאבד עוד יכולות פיזיות.

    ההמלצה שלי – הישקלו באופן קבוע והישארו עם היד על הדופק.

  2. לשמור על תזונה מגוונת
    עם גילוי מחלה יש נטייה להפוך את האוכל לכלי מנחם, ובעקבות זאת לאכול אוכל פחות מזין. זה בסדר אולי לתקופה, אבל – יש חשיבות גדולה לגיוון מקורות המזון ולקבלה מלאה של כל הוויטמינים והמינרליים הנדרשים לתפקוד תקין ומלא. מצד שני, יש אנשים שהמזון שלהם מאד מוגבל עקב צמחונות או טבעונות או דיאטה אחרת שהם צמודים אליה טרום המחלה. מצב של הגבלה תזונתית יכול להיות בעייתי לטווח הארוך, גם אם הוא מגיע ממניעים אידיאולוגיים. למשל, אדם צמחוני או טבעוני שאוכל הרבה מאד ירקות, שהם דלי קלוריות, עלול לצרוך בפועל מעט מדי חלבון ומעט מדי קלוריות, גם אם כמות האוכל בארוחה היא גדולה.

    המלצה שלי – במידה ואתם חוששים שהתזונה שלכם אינה מאוזנת מכל סיבה שהיא, פנו לעזרה של דיאטנית קליני/ת מוסמכ/ת. פגישה אחת יכולה לעשות פלאים.

  3. לטפל באופן מידי בכל הפרעה של מערכת העיכול
    לעיתים הטיפול התרופתי גורם לשלשולים, בחילות, צרבות, חוסר תאבון. במקרים כאלו יש לפנות ישירות לרופא המטפל ולשקול הפסקה זמנית או הפחתה זמנית של מינון התרופה, ובמקביל – למצוא מזון שכן ניתן לאכול. הפרעות כאלו במערכת העיכול, לרוב אינן תוצר של האוכל עצמו אלא של הטיפול, ולכן ברוב המקרים אין טעם להוריד מזונות ספציפיים שידועים כתורמים להפרעה.
    לדוגמא, בעולם ה"בריא" אדם שמשלשל צריך להפחית מוצרי חלב. לעומת זאת, בעולם של הטיפול התרופתי הפחתה של מוצרי חלב לא תעזור אלא תעלה סיכון להתפתחות עתידית של חסר בלקטז, אנזים פירוק הלקטוז, במידה ולא היה קודם.

    המלצה שלי – שמרו על קשר קרוב וטוב עם הרופא המטפל! עדכנו אותו בכל שינוי, והיעזרו בטיפול תרופתי במידה ויש שלשולים, בחילות, הקאות או צרבות.

 
הרבה בריאות לכולנו.
אורית שמש-ליפשס – דיאטנית קלינית מוסמכת, מומחית בתזונת ספורט ותזונת ילדים ובני נוער ובת לחולה IPF