תרופות אנטי-פיברוטיות הן תרופות מאריכות חיים עבור חולים בפיברוזיס ריאתי. הן מאיטות את קצב הצטלקות הריאה, ובכך מעניקה לחולים זמן באיכות חיים טובה יותר.

ובעולמנו, זה כל מה שצריך. 

אבל לתרופות האנטי-פיברוטיות ישנן גם תופעות לוואי מורכבות, שפוגעות לא פעם באיכות החיים של החולה וגורמות לירידה במשקל. כמו שכתבתי בכתבה הקודמת, ירידה במשקל היא בעיתית מאד עבור חולים כרוניים, היות והיא פוגעת במערכת החיסון, יוצרת דילול מהיר בשרירים, חולשה, עייפות, מעלה סכנה לנפילות ומקשה מאד על התאוששות גם ממחלות עונתיות קלות. תופעות הלוואי של תרופות אנטי-פיברוטיות מופיעות בעיקר במערכת העיכול והן כוללות שלשול, צרבת והאטה בקצב ריקון הקיבה.

אז מה אפשר לעשות?

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שהבעיה מתהווה כתוצאה מהתרופה ולא מהאוכל!

להבדיל ממצבים אחרים של בעיות במערכת העיכול, בהן ננסה להבין איזה מזון גורם לבעיה, כאן אין סיבה להוריד קבוצות של מזונות. להיפך. במצב כזה אסור לנו ליצור רשימות של מזונות "שעושים לי לא טוב" ולהוריד אותם מהתפריט. במקום זה, נעשה שינוי נקודתי קצר, ננסה למצוא את הרגלי האכילה שיכולים לעזור לנו לצמצם את תופעות הלוואי, וברגע שהמצב יירגע, נחזור לאכול כרגיל.

שלשול

במצב של שלשולים, אין טעם להוריד מזונות שנחשבים ברפואה העממית לגורמי שלשול כמו מוצרי חלב, למשל. במקום זה – נוסיף מזונות שעוזרים לצואה להיות מוצקה יותר כמו אורז ובננות, תפוחי אדמה, ובמקביל נוסיף מלחים, סוכר ונוזלים כדי לא להתייבש. אפשר להוריד למספר ימים מזונות שנדמה לנו שמחמירים את מצב השלשול, אבל כאמור, לחזור בהקדם האפשרי לצריכה מלאה של כל קבוצות המזון. במקרים של שלשולים חוזרים ומתמשכים, שווה להתייעץ עם הרופא המטפל, ובאישורו להוריד למספר ימים את מינון התרופה, ואז כאשר הקיבה חוזרת לתפקוד רגיל, לחזור למינון הרצוי.

אנשים רבים נאלצים להשתמש באופן יומיומי במגוון תרופות שמסייעות להאריך את חייהם. פשוטו כמשמעו. לפעמים אלו מחלות מוכרות יותר, כמו סכרת, יתר לחץ דם וכולסטרול, ולפעמים אלו מחלות מוכרות פחות ואף נדירות. תרופות שניטלות באופן כרוני, אינן מרפאות את המחלה אלא מסייעות לחולה להתמודד איתה לאורך יותר שנים, למשל סטרואידים הניתנים למשל למושתלי איברים ומדוכאי מערכת חיסון, או במקרים ההפוכים בהן מערכת החיסון עובדת ביתר, כמו לופוס (זאבת). 

לעיתים אלו תרופות המאטות את התקדמות המחלה, ובכך מאפשרות לחולה לחיות יותר שנים, באיכות חיים טובה יותר, כמו במקרים של מחלות פיברוטיות מסוג IPF ובסוגי סרטן מסוימים. העניין הוא שנטילת תרופות לאורך זמן עלולה לגרור תופעות לוואי, שבפני עצמן מהוות פגיעה באיכות החיים של המטופל.

במידה ואותן תופעות לוואי נמשכות ולא זוכות לטיפול, הן עלולות לפגוע במצב הבריאותי של  המטופל. הפגיעה יכול להיות ישירה, כתוצאה מסירוב של המטופל לקחת את הטיפול באופן סדיר ועקבי, או באופן עקיף על ידי פגיעה במצבו הבריאותי הכללי כתוצאה משינויים במשקל, בסוכר, בתפקודי כבד וכדומה. במאמר זה אתייחס לאחת מתופעות לוואי העיקרית, הנוכחת במערכת העיכול והיא שלשולים. ולפני שנתמקד בפרקטיקה חשוב לשים לב –

שלשול שנוצר כתוצאה משימוש בתרופות אינו אותו שלשול עליו מדברים כתוצאה מווירוס, חיידק או רגישות למזון, ולכן היחס שלנו לא יהיה אותו היחס, וההמלצות לתקופת השלשול ולאחריה יהיו שונות.

בשלב האקוטי, בו יש התקף שלשול, ישנם כמה כללי אצבע שכדאי להקפיד עליהם:

הנחיות תזונה לסובלים מפיברוזיס ריאתי. מה לעשות במקרה של: שינויים בתדירות ובסוג היציאות כמו שלשולים ועצירות, בחילות, קאות, ירידה בתיאבון, ליחה, צרבות. 

המאמר נכתב על ידי אורית שמש – דיאטנית ספורט קלינית, לזכרו של יוסי שמש.

גילוי מחלה כרונית שומט את הקרקע מתחת לרגליים. אדם בריא הופך לאדם חולה. סדר היום מתחיל לנוע יותר ויותר סביב תרופות, טיפולים ומפגשים עם רופאים. מבחינה רגשית האדם עובר רכבת הרים בדיוק כמו שעובר מי שאיבד אדם יקר.

בעיות במערכת העיכול הן בעיות מטרידות, שיכולות ללוות אותנו יום יום, כל היום, ולפגוע בצורה משמעותית בתפקוד שלנו. 
לכן לא ניתן, ויותר מזה, אסור להתעלם מהן. חשוב לזכור שבעיות עיכול הן לא מיוחדות למי שסובל מפיברוזיס ריאתי ונפוצות היום מאד בעולם המערבי. נדמה לנו שמערכת העיכול מושפעת רק ממה שאכלנו, אבל לא כך. כמובן שיש לאוכל השפעה לא קטנה, אבל ישנם גורמים רבים נוספים המעורבים בתהליך העיכול ויכולים להפריע לו להתנהל באופן תקין. למשל, הדרך שבה אנחנו אוכלים (לאט, מהר…), הגיל שלנו, המין, מצבנו ההורמונלי, אורח החיים שלנו (האם אנחנו שוכבים, יושבים או בתנועה), כמות הפעילות הגופנית ורמת התנועה היומית, ואפילו מרמת הלחץ שבה אנחנו חיים. בנוסף, גם לתרופות שנצרוך ולמחלות הרקע שלנו תהיה השפעה. כדי להבין מה גורם לבעיית עיכול מסוימת ומה אפשר לעשות כדי להקל או לפתור אותה, כדאי להבין קודם את דרך הפעילות של מערכת העיכול שלנו יותר לעומק.

מערכת העיכול היא צינור ארוך ושרירי, שפועל באופן לא רצוני, כמו הלב. האוכל נדחף פיזית על ידי שרירים המצויים לאורך מערכת העיכול, ועובר פירוק הדרגתי. מהביס שאנחנו לוקחים, גודלו מצומצם לחלקיקים קטנים ואז מפורק על ידי אנזימים לסוכרים, חלבונים, שומנים וויטמינים שנספגים דרך משאבות מיוחדות מתוך מערכת העיכול אל הדם, ומשם אל התאים הספציפיים.

תהליך העיכול מתחיל כבר בפה. הלעיסה היא רכיב משמעותי ביכולת שלנו לפרק ולעכל מזון. הלעיסה מפרקת טכנית את האוכל לחלקים קטנים יותר בעזרת השיניים, הרוק בפה מרטיב אותו והופך אותו לעיסה שמחליקה יותר בקלות לאורך הושט, וקלה יותר לפירוק עבור אנזימי העיכול. בפה מתחיל תהליך הספיגה של הסוכרים לגוף בעזרת אנזים מיוחד לפירוק העמילנים שנוכח ברוק. העיסה הרטובה שנוצרת בפה עוברת לקיבה דרך הושט.