אורחים נכבדים, התכנסנו כאן היום לעילוי נשמתו של אבינו, מאור עיננו, עטרת ראשנו יוסף מרודי ע”ה מייסד עמותת חו”ף למען חולי פיברוזיס ריאתי בישראל.
עמותת חו”ף הוקמה בזכות יוזמתו של אבינו יוסף ב06/2014 כשהוא עצמו חלה במחלה. הוא הקים את העמותה למען החולים כדי שתהיה מסגרת תומכת לחולים במחלת הפיברוזיס ובני משפחותיהם. הקמתה של העמותה הגיע מהצורך והדאגה שלו לחולים לגוף מאורגן בעל כתובת שיוכל לספק מידע ומענה, דרכי טיפול והתמודדות ובו בזמן לקדם את זכויותיהם, ולהנגיש להם תרופות, טיפול שיקום ריאות, קבוצות תמיכה ורכישת מכשור כמו: מחוללי חמצן נייד ונייח.
כמו כן, מטרת הקמת העמותה הייתה אף היא קידום זויות החולים במחלה מול ביטוח לאומי, רופות חולים ומשרד בריאות.

היית גב חזק לכולנו איש משפחה למופת, אות ודוגמא לבעל, לאבא, לסבא, לאח ולחבר קרוב. אבא, נמשיך בדרכך, נשתדל להתמיד האהבת הזולת ולראות את הטוב שבכל אחד ואחד. הותרת חלל עצום בלכתך מאיתנו. ביום הנמהר בי”ט באדר תשע”ח.
תמיד ננצור אותך ואת מורשתך – לפעול למען הזולת באהבה.
ת.נ.צ.ב.ה נשמתך צרורה בצרור החיים.
“חבל על דאבדין ולא משתכחין”.

יעקב גדל בשכונת נחלת ציון בירושלים ולאחר מכן משפחתו הגדולה (הוריו, מאיר ושרה מזרחי ו-12 ילדיהם) עברה לפתח תקווה.
מגיל מאוד צעיר, כשהיה תלמיד בבית ספר “נצח ישראל”, הרגיש יעקב חובה לעזור בפרנסת משפחתו הגדולה וכך קם כל יום לפנות בוקר ויצא לעבוד במקביל ללימודיו בבית הספר בכל מיני עבודות מזדמנות כגון מכירת עיתונים, קטיף ואריזת תפוזים, מכירת פלאפל, נעליים ועוד.

ליעקב תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

יעקב השתתף במלחמות ישראל: מלחמת סיני (מבצע קדש), מלחמת ששת הימים (שמהלכה איבד חברים טובים מחטיבת גולני בקרבות לכיבוש רמת הגולן ביניהם מוסה קליין ואחרים), מלחמת יום הכיפורים ומבצע ליטני בלבנון. יעקב אף נפצע בעזה מכדור בברכו באחד המבצעים. לאחר כ- 30 שנות שירות בצה”ל השתחרר מצה”ל בדרגת סא”ל.

יעקב אהב מאוד את הארץ, הרבה לטייל בה מידי שבת, עם משפחתו וחבריו. כאיש כוחות הביטחון הרגיש יעקב תמיד את הצורך להגן על הארץ ועל אזרחיה גם כשלא היה בתפקיד. כדוגמא למסירותו לביטחון המדינה, בשבת אחת במרץ 1978, נסע יעקב חזרה הביתה מטיול משפחתי לראות אירוסים בגלבוע. יעקב, שנהג ברכב מסוג רום כרמל (רכב שאז היה בשימוש בעיקר ע”י קציני צה”ל), בעוד אשתו במושב לידו ושלושת ילדיו הקטנים בכיסא האחורי של הרכב, זיהה רכבים לצד הדרך מנוקבים מכדורים ובהם ישבו פצועים. יעקב עצר ליד הרכבים המנוקבים והפצועים סיפרו לו על אוטובוס שעבר לידם עם תריסים מוגפים וממנו ירו עליהם. יעקב, שהבין מיד שמדובר באוטובוס עם חטופים, בלי כל היסוס, בעוד משפחתו נוסעת עמו ברכב הצבאי, דהר קדימה לעבר האוטובוס. באוטובוס, שלאחר מכן הסתבר שהיו בו חטופים רבים, היו מחבלים שזיהו את הרכב שבו נסעו יעקב ומשפחתו כרכב צבאי והחלו לירות לכיוון הרכב. המחבלים החטיאו ופגעו ברכבים שנסעו לצד הרכב. יעקב היה הקצין הראשון שדיווח על האירוע וכתוצאה מהדיווח שלו כוחות הביטחון הקימו מחסומים באיזור צומת גלילות (מול האיזור שבו נמצא היום הסינמה סיטי). לאחר המרדף החזיר יעקב את משפחתו לביתם וחזר לזירת הפיגוע. הפיגוע, שנקרא “הפיגוע בכביש החוף” ידוע גם כ”אוטובוס הדמים”, הסתיים בטרגדיה כאשר, סמוך למחסומים שהוקמו, המחבלים פוצצו את האוטובוס על כל נוסעיו (באוטובוס היו משפחות שלמות של חברת האוטובוסים “אגד” שיצאו באותו בוקר לטיול). כיום, בצידי הכביש שמול הסינמה סיטי, קיימת אנדרטה לזכר הנרצחים מאותו הפיגוע.

Singapore Civil Defence Force הינו ארגון להגנה אזרחית שתפקידו לספק שירותי הצלה בזמן רגיעה (בעיקר במתן שרותי עזרה ראשונה רפואית, כיבוי והצלה) ובעתות חירום במגוון רחב של אירועים – שריפות, רעידות אדמה, אסונות שונים כגון קריסת מבנים, מקרים של פיזור חומרים רעילים ומסוכנים וכו’. חלק מתפקידי הארגון הוא ליצור וליישם הוראות ורגולציה בנוגע לנושאים הנ”ל, לסייע בבניית מקלטים לאוכלוסיית העורף ולקיים מערכי הסברה והדרכת האוכלוסייה למצבי חירום.

במהלך עבודתו ב SCDF יעקב אף קיבל אות הצטיינות מנשיא סינגפור על חלקו בפעולות ההצלה בעת קריסת מלון בסינגפור בשנת 1986. ארוע שידוע כ: HOTEL NEW WORLD DISASTER. אות ההצטיינות שקיבל יעקב מנשיא סינגפור בטקס רב משתתפים הינו אות ההצטיינות השני בחשיבותו וביוקרתו במדינת סינגפור (את אות ההצטיינות הראשון בחשיבותו קיבלה באותו טקס משלחת סיוע בריטית שהקימה מנהרה מתחת המלון שקרס ודרכה חילצה פצועים).
בסינגפור, כמו בישראל, רכש יעקב לעצמו חברים רבים אשר זיהו את תכונותיו המיוחדות ואשר נקשרו אליו ברמה האישית.

בשנת 1989 חזרו יעקב ומשפחתו לישראל לאחר שהות של 6 שנים בסינגפור, יעקב המשיך לעבוד בחברת דמקו ואף לטוס מידי פעם לסינגפור עד הגיעו לגיל הפנסיה. בשנת 2006, כבר היה יעקב בפנסיה אולם נקרא לחברת דמקו “לתקופת מילואים” קצרה על מנת לייעץ לממשלת ישראל בעניין תרחישים שעלולים להיווצר על ידי אוכלוסיית המתנחלים כהתנגדות ל”תוכנית ההתנתקות” שיזם אריאל שרון וכיצד להיערך לתרחישים אלו.

למרות מגוון עיסוקיו בצבא ובחייו האזרחיים ולמרות גודל האחריות והמחויבות הקשורים בהם, הקפיד יעקב לקיים קשר חם והדוק עם כל בני משפחתו תוך שהוא מקשיב, מייעץ, תומך ועוזר לכולם.

גם כשיצא לגמלאות העמיס יעקב על כתפיו החסונות מחויבויות נוספות בתחום העזרה לזולת בין היתר התנדב ב”בית הגלגלים” וחנך מספר חניכים בעלי מוגבלויות. הוא סייע לחניכים אלו להשתלב במקומות עבודתם והיה עבורם גם אוזן קשבת לכל בעיותיהם. בנוסף, “אימץ” תלמידים ממוצא אתיופי וחנך אותם בלימודיהם.

יעקב היה חבר פעיל בעמותת פיקוד העורף.