יעקב (יענק'לה) קדם ז"ל, ממייסדי עמותת חו"ף

אודות יעקב קדם, חבר עמותת חו”ף 21.10.1934 – 8.3.2017

יעקב גדל בשכונת נחלת ציון בירושלים ולאחר מכן משפחתו הגדולה (הוריו, מאיר ושרה מזרחי ו-12 ילדיהם) עברה לפתח תקווה.
מגיל מאוד צעיר, כשהיה תלמיד בבית ספר “נצח ישראל”, הרגיש יעקב חובה לעזור בפרנסת משפחתו הגדולה וכך קם כל יום לפנות בוקר ויצא לעבוד במקביל ללימודיו בבית הספר בכל מיני עבודות מזדמנות כגון מכירת עיתונים, קטיף ואריזת תפוזים, מכירת פלאפל, נעליים ועוד.

ליעקב עבר צבאי מפואר. הוא התגייס לחטיבת גולני ובמהלך שירותו הצבאי, ביצע תפקידים רבים: מדריך בקורס קצינים בבה”ד 1, מדריך של מפקדי פלוגות בבית ספר לחיל רגלים, מ”פ בגולני, סמג”ד בגולני, קצין מודיעין תחת פיקודו של האלוף אהרון יריב, קצין אג”מ בפיקוד המרכז תחת פיקודו של האלוף רחבעם זאבי (גנדי), בשנים 1970-1971 בדרגת סגן אלוף שירת כמג”ד בגדוד נח”ל 903 בבקעת הירדן, סמח”ט בנח”ל ברצועת עזה, תפקיד מטה במטכ”ל, קצין אג”מ במפקדת קצין חייל ראשי לעורף ולהגמ”ר (קצין חיל ראשי להגנה אזרחית ולהגנה מרחבית –מקחל”ר) ובתפקידו האחרון בפיקוד העורף היה מפקד מחוז איילון.

במהלך הקריירה הצבאית שלו סיים קורס לוחמה בטרור, קורס קומנדו, קורס פיקוד ומטה (פו”מ), והיה בוגר האקדמיה הצבאית “ווסטפוינט” בארה”ב (לשם נשלח מטעם הצבא): United States Military Academy (USMA),West Point.

במהלך שירותו הצבאי של יעקב בחטיבת גולני, הכיר את נכונה הלוי (שהיתה רכזת ההוראה בפיקוד צפון ואחראית על צוות ההוראה ותוכניות הלימודים לחיילי צה”ל במרחב זה). הם נישאו במאי 1961 וקבעו את מגוריהם בר”ג ולאחר מכן בפ”ת. יעקב היה נשוי לנכונה במשך 34 שנים (עד שהתגרשו) ולהם 4 ילדים, יעד, תהל, אתגר ועוצמה וכן נכדים.

ליעקב תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

יעקב השתתף במלחמות ישראל: מלחמת סיני (מבצע קדש), מלחמת ששת הימים (שמהלכה איבד חברים טובים מחטיבת גולני בקרבות לכיבוש רמת הגולן ביניהם מוסה קליין ואחרים), מלחמת יום הכיפורים ומבצע ליטני בלבנון. יעקב אף נפצע בעזה מכדור בברכו באחד המבצעים. לאחר כ- 30 שנות שירות בצה”ל השתחרר מצה”ל בדרגת סא”ל.

יעקב אהב מאוד את הארץ, הרבה לטייל בה מידי שבת, עם משפחתו וחבריו. כאיש כוחות הביטחון הרגיש יעקב תמיד את הצורך להגן על הארץ ועל אזרחיה גם כשלא היה בתפקיד. כדוגמא למסירותו לביטחון המדינה, בשבת אחת במרץ 1978, נסע יעקב חזרה הביתה מטיול משפחתי לראות אירוסים בגלבוע. יעקב, שנהג ברכב מסוג רום כרמל (רכב שאז היה בשימוש בעיקר ע”י קציני צה”ל), בעוד אשתו במושב לידו ושלושת ילדיו הקטנים בכיסא האחורי של הרכב, זיהה רכבים לצד הדרך מנוקבים מכדורים ובהם ישבו פצועים. יעקב עצר ליד הרכבים המנוקבים והפצועים סיפרו לו על אוטובוס שעבר לידם עם תריסים מוגפים וממנו ירו עליהם. יעקב, שהבין מיד שמדובר באוטובוס עם חטופים, בלי כל היסוס, בעוד משפחתו נוסעת עמו ברכב הצבאי, דהר קדימה לעבר האוטובוס. באוטובוס, שלאחר מכן הסתבר שהיו בו חטופים רבים, היו מחבלים שזיהו את הרכב שבו נסעו יעקב ומשפחתו כרכב צבאי והחלו לירות לכיוון הרכב. המחבלים החטיאו ופגעו ברכבים שנסעו לצד הרכב. יעקב היה הקצין הראשון שדיווח על האירוע וכתוצאה מהדיווח שלו כוחות הביטחון הקימו מחסומים באיזור צומת גלילות (מול האיזור שבו נמצא היום הסינמה סיטי). לאחר המרדף החזיר יעקב את משפחתו לביתם וחזר לזירת הפיגוע. הפיגוע, שנקרא “הפיגוע בכביש החוף” ידוע גם כ”אוטובוס הדמים”, הסתיים בטרגדיה כאשר, סמוך למחסומים שהוקמו, המחבלים פוצצו את האוטובוס על כל נוסעיו (באוטובוס היו משפחות שלמות של חברת האוטובוסים “אגד” שיצאו באותו בוקר לטיול). כיום, בצידי הכביש שמול הסינמה סיטי, קיימת אנדרטה לזכר הנרצחים מאותו הפיגוע.

יעקב קדם בסיום קורס פיקוד ומטה עם שר הביטחון משה דיין

לאחר שחרורו מצה”ל, יעקב החל לבדוק מספר כיווני עבודה באזרחות ובמקביל עזר לאחד מאחיו בנגריה בפ”ת. הוא החל לעבוד בתפקיד ארגוני בכיר במפעל בגדים בפ”ת בשם “שריגי לבנון” וכן בתפקיד ארגוני בכיר בחברת תדיראן.

בשנת 1983 התחיל לעבוד בחברת דמקו (DEMCO: DEFENCE, EMERGENCY AND MILITARY CONSULTANTS), חברה שעסקה בייעוץ בענייני ביטחון באישור משרד הביטחון. באותה שנה (1983) נסע עם משפחתו לסינגפור לשליחות מטעם חברת דמקו. בסינגפור שימש כיועץ לענייני בטחון לממשלת סינגפור וסייע יחד עם עובדים אחרים מחברת דמקו, בהקמת מערך ההתגוננות האזרחית [ה- Singapore Civil Defence Force (SCDF)].

Singapore Civil Defence Force הינו ארגון להגנה אזרחית שתפקידו לספק שירותי הצלה בזמן רגיעה (בעיקר במתן שרותי עזרה ראשונה רפואית, כיבוי והצלה) ובעתות חירום במגוון רחב של אירועים – שריפות, רעידות אדמה, אסונות שונים כגון קריסת מבנים, מקרים של פיזור חומרים רעילים ומסוכנים וכו’. חלק מתפקידי הארגון הוא ליצור וליישם הוראות ורגולציה בנוגע לנושאים הנ”ל, לסייע בבניית מקלטים לאוכלוסיית העורף ולקיים מערכי הסברה והדרכת האוכלוסייה למצבי חירום.

במהלך עבודתו ב SCDF יעקב אף קיבל אות הצטיינות מנשיא סינגפור על חלקו בפעולות ההצלה בעת קריסת מלון בסינגפור בשנת 1986. ארוע שידוע כ: HOTEL NEW WORLD DISASTER. אות ההצטיינות שקיבל יעקב מנשיא סינגפור בטקס רב משתתפים הינו אות ההצטיינות השני בחשיבותו וביוקרתו במדינת סינגפור (את אות ההצטיינות הראשון בחשיבותו קיבלה באותו טקס משלחת סיוע בריטית שהקימה מנהרה מתחת המלון שקרס ודרכה חילצה פצועים).
בסינגפור, כמו בישראל, רכש יעקב לעצמו חברים רבים אשר זיהו את תכונותיו המיוחדות ואשר נקשרו אליו ברמה האישית.

בשנת 1989 חזרו יעקב ומשפחתו לישראל לאחר שהות של 6 שנים בסינגפור, יעקב המשיך לעבוד בחברת דמקו ואף לטוס מידי פעם לסינגפור עד הגיעו לגיל הפנסיה. בשנת 2006, כבר היה יעקב בפנסיה אולם נקרא לחברת דמקו “לתקופת מילואים” קצרה על מנת לייעץ לממשלת ישראל בעניין תרחישים שעלולים להיווצר על ידי אוכלוסיית המתנחלים כהתנגדות ל”תוכנית ההתנתקות” שיזם אריאל שרון וכיצד להיערך לתרחישים אלו.

למרות מגוון עיסוקיו בצבא ובחייו האזרחיים ולמרות גודל האחריות והמחויבות הקשורים בהם, הקפיד יעקב לקיים קשר חם והדוק עם כל בני משפחתו תוך שהוא מקשיב, מייעץ, תומך ועוזר לכולם.

גם כשיצא לגמלאות העמיס יעקב על כתפיו החסונות מחויבויות נוספות בתחום העזרה לזולת בין היתר התנדב ב”בית הגלגלים” וחנך מספר חניכים בעלי מוגבלויות. הוא סייע לחניכים אלו להשתלב במקומות עבודתם והיה עבורם גם אוזן קשבת לכל בעיותיהם. בנוסף, “אימץ” תלמידים ממוצא אתיופי וחנך אותם בלימודיהם.

יעקב היה חבר פעיל בעמותת פיקוד העורף.

יעקב קדם

בשנת 2014 ייסד יחד עם אחרים את עמותת חו”ף, העמותה למען חולי פיברוזיס ריאתית בישראל, שכן בעצמו חלה במחלה סביב שנת 2007 וממנה נפטר בשנת 2017.

יעקב בחר שלא לשתף את חבריו בדבר מחלתו למרות שסבל סבל רב משך תקופה ארוכה. גם כשהמחלה קיננה בו הקרין לסביבתו עוצמה ואופטימיות.

יעקב אדם נדיר ביותר. אישיות מיוחדת. עם אהבה ונתינה אין סופית. אדם אהוב מאוד. בעל רצון עז לעזור, לתמוך, לסייע. היה העוגן של משפחתו.
אדם, אבא, סבא, בן זוג, אח וחבר נפלא. הותיר חלל עצום בעת לכתו!!!

יהי זכרו ברוך!!!